פסק-דין בתיק הפ"ב 34846-10-12

המבקש עתר לאישור פסק בוררות שניתן על ידי בית דין צדק בני-ברק (" בית הדין") ביום כ"ה באייר תשע"א (29.5.11) בתיק מספר 5757 ואשר העתקו צורף לבקשה (" פסק הבוררות"). בפסק הבוררות נקבע, בין השאר, כי הסכם הלוואה מיום 3.12.07 הוא תקף ומחייב, כי יתרת חובו של המשיב למבקש היא סכום של 110,427 ש"ח וכי ככל שהמבקש פורע חובות של המשיב בגין הלוואות שלהן הוא ערב, על המשיב להחזיר לו כל סכום ששילם.

המשיב, שאיננו מיוצג, התנגד לבקשה וטען שפסק הבוררות אינו סופי, שכן עדיין מתקיים בעניינו דין ודברים בפני בית הדין. יחד עם זאת, המשיב לא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.

במענה לתשובת המשיב הגיש המבקש, ביום 21.5.13, מסמך תשובה שנתמך בתצהירו של המבקש ובו הוא טען, בין השאר, שבעקבות פניית המשיב לבית דין ניתן ביום כ"ז בטבת תשע"ב (22.1.12) פסק בוררות מתוקן (שצורף כנספח א' לתצהירו).

ביום 21.5.13 התקיים דיון בבקשה ובגדרו הציג המשיב מסמך מיום י"ב סיוון תשע"ג (21.5.13) בחתימת מזכיר בית הדין שבו נאמר, בין השאר, כי מאחר ולמשיב טענות חשבוניות מסוימות אשר בגינן ביקש בית הדין דפי חשבון והבקשה לא נענתה, לא ניתן לקבוע כי פסק הדין סופי (המסמך הוגש וסומן מש/1).

המשיב נחקר על תצהירו וטען כי לאחר שניתן פסק הבוררות התקיימו דיונים נוספים וכמו כן הוא אישר, בתשובה לשאלת בא כוח המבקש, את דבר המכתב מיום 11.3.13 שהוא כתב לבית הדין שבו הוא הציע לשלם כל חודש סכום של 1,000 ש"ח (מב/1). 

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש, החלטתי לדחות את טענת המשיב, לקבל את הבקשה ולאשר את פסק הבוררות.

סעיף 23(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (" החוק") מורה כי: " בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט", ובסעיף 1 לחוק נקבע כי "פסק בוררות" הוא " פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".

בע"א 3253/02 שירותי בריאות כללית נ' עו"ד חניתה מייטלס פ"ד נז(3), 405 (2003) התייחס בית המשפט למהותו של "פסק ביניים", שלפי סעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, גם הוא בגדר פסק בוררות, ואמר כי:

" החלטה של בית המשפט היא בגדר "פסק חלקי", והחלטה של בורר היא בגדר פסק ביניים "רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור במחלוקת זו ובידי הצדדים החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" ... עוד נאמר כי סופיות פסק הבורר מתבטאת בכך "שעם מתן פסק הבורר הוא functus officio ואינו רשאי עוד להוסיף או לגרוע מן הפסק דבר גם אם הגיע למסקנה ששגה בפסקו"".

ברע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי (25.12.12)(" עניין איבגי") אמר בית המשפט כי " כאשר המסמך שמוגש לאישורו של בית המשפט כפסק בוררות מנוסח כמכתב המלצה, עצה או חוות דעת בלתי מחייבת, אשר לא ניתן "לזקק" ממנו הוראה אופרטיבית, יש מקום לדון ולהכריע בטענתו של צד לבוררות בדבר היעדר "פסק בוררות" שניתן לאשרו".

על רקע הדברים האמורים ועל רקע טענות המשיב והמסמכים שהוגשו, אין מנוס מן המסקנה שפסק הבוררות שאישורו התבקש הוא אכן פסק בוררות כמשמעו בחוק, גם אם נוכח החלטת בית הדין מיום 22.1.12, ניתן לומר שמדובר בפסק ביניים. בעניין איבגי נקבע שיש לבחון אם מדובר בהחלטה שיש בה הוראה אופרטיבית ואין ספק שפסק הבוררות כולל הוראה כזו שכן נאמר בו, בין השאר, שהסכם ההלוואה שנעשה בין הצדדים תקף ומחייב וכי יתרת חובו של המשיב למבקש היא בסך 110,427 ש"ח. בהחלטה שהוציא בית הדין ביום 22.1.12 והוכתרה בכותרת "פסק דין ביניים - תיקון" חזר בית הדין ואישר את קביעתו הקודמת בפסק הבוררות, תוך הוספת הוראות שלכאורה אין להן רלבנטיות למחלוקת שבפניי.

במצב דברים זה, מתקיימים בפסק הבוררות התנאים הנדרשים על מנת שניתן יהיה לאשרו בהתאם לסעיף 23(א) לחוק ומשלא הוגשה בקשה לביטולו, אני נעתר לבקשת המבקש ומאשר את פסק הבוררות.

המשיב ישלם למבקש שכר טרחת עורכי דין בסכום של 2,500 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: